פתיתים, ברישום ובטיפול בפליטים המתקבצים מן המחנות, הרפטריאנטים השבים מרוסיה ועוד. באותו מקום פעלה גם הוועדה

Transkrypt

1 כתיבה, עריכה והבאה לדפוס: לילי הבר ת.ד תל אביב טלפון: , פקס: בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל פתיתים, המכון ללימודי יהדות באוניברסיטה היגלונית יחד עם האוניברסיטה הפדגוגית בקרקוב ובשיתוף הקהילה היהודית בעיר וארגון יוצאי קרקוב בישראל מקיימים כנס לימודי בנושא "יהודי קרקוב היסטוריה, תרבות, מורשת ומקורות". הכנס יתקיים ב בנובמבר, וישתתפו חוקרים מתחומי ההיסטוריה, תולדות האומנות, לימודי דת ותרבות, סוציולוגיה ופילוסופיה העוסקים בסוגיות של יהודי קרקוב במאה ה- 19. מיד אחרי המלחמה נפתחו משרדי הקהילה היהודית המקומית ברחוב סקבינסקה (Skawinska) מס' 2. הקהילה נתנה שרותים בקשר עם רישום ועריכת נישואין, לידות, פטירות וקבורה, עזרה סוציאלית וכדומה. בנוסף, בדלוגה (Długa) 38 נפתח משרדה של הוועדה היהודית ),( Komitet Żydowski אשר עסקה ברישום ובטיפול בפליטים המתקבצים מן המחנות, הרפטריאנטים השבים מרוסיה ועוד. באותו מקום פעלה גם הוועדה ההיסטורית Historyczna),(Komisja אשר עסקה בגביית עדויות מהיהודים שחזרו. בין האנשים שגבו עדויות עבור הוועדה ההיסטורית היו: פרופ' נלה רוסט (בתו של ד"ר יהושע טהון), יוסף וולף, נתן גרוס, מ. בורביץ'). בגליון 81 התפרסמה כתבה "ביערות סיביר". הכתבה נכתבה על ידי צבי (הנק) גרינגרס, ובתמונה: הנק ורעייתו שרה. קבוצת סטודנטים מהמכון ללימודי יהדות באוניברסיטה היגלונית, יחד עם שני מרצים, ביקרו בישראל כאורחים של אוניברסיטת אריאל. הקבוצה שהתה כאן 10 ימים, סיירה במקומות הקדושים ליהדות ולנצרות ונפגשה עם ישראלים. הושלם שיפוץ שרידי חומת הגטו ב ח ו ד ש י ם ה א ח ר ו נ י ם הושלמו עבודות ש י פ ו ץ ש ר י ד י חומת הגטו בקטע ש א ח ר י ר ח ו ב לימנובסקיגו. ב ש נ י ם האח רונ ות נבע ו ס ד ק י ם ר ב י ם בשרידי החומה, משני צדדיה. אף כ י ה ח ו מ ה ה י א ר כ ו ש ע י ר י ת קרקוב, החליטה הקהילה היהודית ב ע י ר ל ש פ ץ א ת ה ח ו מ ה, ע ל חשבונה, על מנת ש ה ש ר י ד י ם ל א יתפוררו. מפה ומשם גליון 82, נובמבר 2013 אחרונה לתשלום דמי חבר לשנת הזדמנות כסלותשע ד תמונתהחומההמשופצת. צילום: מדריךמשלחתנוערלפולין בסוף אוקטובר התקיים בבוכניה טקס הסרת הלוט מעל שלט הנצחה לזכר קורבנות הכיבוש הגרמני בשנים השלט הוצב על קיר הבנין שהיה בית הכנסת (היום בנק (PKO ברחוב Trudniej מס' 3. בטקס השתתפו ראשי קהילת קרקוב ופרנסי העיר בוכניה. הרב אליעזר גור אריה קרא פרקי תהילים, קדיש ואל מלא רחמים לזכר הנספים. אדם ברטוש, מי שהיה עד לאחרונה מנהל המוזיאון בטרנוב, פועל להרחבת בסיס הנתונים של יהודי טרנוב, על ידי הכללת נתונים מתוך מסמכים מתקופת הכיבוש הגרמני הנמצאים בארכיון האיזורי של טרנוב. בין היתר יתועדו רשיונות שהות בגטו, רשיונות עבודה, רשיונות יציאה מהגטו ועוד. כמו כן יתועדו הנתונים מתוך מדריכים משנים 1926 ו ומתוך לשכת רישום האוכלוסין בטרנוב. סרטיו של הקולנוען יורם גרוס, אחיו של נתן גרוס ז"ל, הוקרנו לאחרונה ב- JCC בקרקוב. לרגל ביקורו של גרוס בעיר הולדתו, הוקרנו סרטי אנימציה שיצר פליוטק על שמהשל דמות פופולרית מציורי הקומיקס של זבינגנייב לנגרן, "בלינקי ביל" ו-"הבה נגילה" שטרם שילם את דמי החבר לשנת מי לפקודת ארגון ש ח 150 לשלוח המחאה על סך מתבקש אביב תללל----ל מיקוד קרקוב בישראל ת.דדדד. יוצאי

2 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל מחנה פוסטקוב של אשר לאור נולדתי בקרקוב באוקטובר 1925 בשם זיגמונד למנסדורף, למשפחה חילונית ששמרה את החגים היהודים בהתאם למנהגים המקובלים. אבא שירת בדרגת קצין בצבא הפולני במלחמה נגד הבולשביקים, נפצע קשה וכל חייו היה חבר בארגון הנכים של הצבא ופטריוט פולני. עד פרוץ המלחמה הגדולה גרתי בשכונה פולנית, ובה רק דיירים יהודים בודדים. כולם חילונים, דוברי פולנית וקצת גרמנית. יהודים מזוקנים ראיתי רק בימים של ראש השנה ויום כיפור, כשאבי היה לוקח אותי על מנת להציג לי את המורשת היהודית שלנו. למדתי בבית ספר עממי פולני, אבל בגלל האנטישמיות, שהלכה וגברה בפולין בשנות השלושים, לחצתי על הורי לשלוח אותי להמשך לימודים בגימנסיה העברית של קרקוב. שם למדתי את השפה העברית, תנ"ך והיסטוריה של העם היהודי. בפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ברח אבי מזרחה ומצא את עצמו באזור הכיבוש של הצבא הסובייטי ללא אפשרות חזרה הביתה. כעבור זמן מה הוגלה אבי לסיביר, ושם נפטר. אמי, אחותי הבוגרת ואני נשארנו בקרקוב עד שנת בהעדרו של אבי, סייעתי לאמי בהתגייסי, דרך הוועד היהודי, לפינוי שלג ולניקוי הרחובות. עבדתי קשה וסבלתי השפלות רבות מצד מנהלי העבודה הפולנים. הייתי לבוש בגדים טובים, וגם זאת היתה סיבה להקניט אותי ולאיים עלי, אך הייתי גאה על כך שבסוף השבוע הייתי מביא קצת כסף לאמי. כאשר נגמרו אמצעי המחיה שלנו עברנו לעיר טרנוב, שם חיו האחים של אמי. בתחילת 1941 נצטווה הוועד היהודי של העיר להקצות מספר מסוים של פועלים למחנה עבודה שהוקם, כדי לבנות בסיס גדול מאוד לטירונים של האס אס. התנדבתי לצאת לשם, כי תמורת זה הובטחה תעסוקה ופרנסה לאמי. הייתי אז בן 15 ונמוך מכפי גילי. במחנה, שהיה ליד הכפר פוסטקוב, כ- 50 ק"מ מטרנוב, הופניתי, בשל גילי ולחזותי והודות לידיעתי את השפה הגרמנית, לתפקיד שליח במחסן האספקה הצבאי. עבודה לא קשה והמגורים היו מחוץ למחנה בתנאים סבירים. כעבור כשנה, לאחר פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות, הפך המחנה למחנה ריכוז המסונף למחנה אושוויץ. נגמר החופש היחסי שלי. כולם כונסו בצריפים מיוחדים, המוקפים גדר תיל חשמלית והונהג משטר מחנה ריכוז, הכולל מסדרים, בגדי עצירים וכד'. התאכזרות השומרים כלפי העצירים גברה מאוד. למחנה הגיעו בעלי מקצועות שונים, ובשטח המחנה הוקמו בתי מלאכה גדולים. כעבור זמן מה רוכזו כל אלה שעבדו בחוץ, והועסקו בבנייה ובסלילת דרכים במטרה לגרש אותם. הכרתי אז את המנהל היהודי של בית המלאכה לרצענים, וזה המליץ כי אצטרף לבית המלאכה שלו. כך ניצלתי מגירוש שסופו אינו ידוע, ונשארתי כרצען עד קיץ תנאי החיים היו של מחנה ריכוז. מסדרי בוקר ומסדרי ערב, וספירת הנוכחים מלווה במכות ועונשים שונים שנמשכו לפעמים שעה ארוכה, בכל תנאי מזג אוויר ורעב מתמיד. למזלנו, תנאי העבודה בבית המלאכה היו סבירים. לאחר מסדר ערב היינו נסגרים בצריפי המגורים, ושם התפתחו חיי חברה וחיי תרבות: שמענו ושרנו שירים, שמענו סיפורים ואפילו אורגנה מקהלה. בחודש יולי, בהתקרב החזית הסובייטית, הועברו כל עצירי המחנה שלנו בקרונות רכבת סגורים ובתנאים קשים מאד אל מחנה ההשמדה בירקנאו. המסע נמשך מספר נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה עמוד 2 אנדרטהלנרצחיםבמחנהפוסטקובעלההרשכונה בשם "הרהמוות" לילות בהם לא היו לנו מים (ככר לחם קיבלנו בתחילת דרכנו). היה חום איום. בתחנות התיזו פועלי הרכבת מים על הקרונות. לקקנו את המים שחדרו דרך החריצים שבין הקרשים. באחד הלילות נוצרה אפשרות (סיכויים קלושים) לברוח, רק לקטנים ורזים. הצטרפתי אל הקבוצה, אבל הנות רים מנעו את יציאתנו. המפגש עם המציאות בבירקנאו היה טראומתי. רק אז התברר לנו, לאחר שהיינו מבודדים מהעולם החיצון במשך כמעט כל המלחמה, שהשמועות על השמדה המונית של כל האוכלוסיה היהודית הן אמת. מסיבות לא ידועות לא נשלחנו לקרמטוריום, ולאחר המתנה של מספר שעות עברנו רישום, קיבלתי מספר שקועקע על זרועי (18181 A). הועברתי למחנה ההסגר, ויומיים לאחר מכן עברתי סלקציה ונשלחתי כמסגר למחנה עבודה מס' 3 בעיר גלייביץ. במחנה עבדתי בהרכבת מכונות כבדות במפעל לייצור מוקשים ימיים, ותנאי המגורים היו טובים מאלה שבפסטקוב. בינואר 1945 שוב התקרבה אלינו החזית הסובייטית. הפעם הוציאו אותנו בהליכה ברגל לכוון מערב. רבים נפלו ונורו למוות. בלילה השלישי הופצץ המחנה שבו עצרנו ללינה, ובבוקר, כאשר התחדשה ההפצצה, הצלחתי לברוח ליער הסמוך עם עוד כמה עצירים. העברתי בקור ובשלג שעות רבות של יום ולילה עד ששמענו טנקים בסביבה וגילינו שאלה הטנקים הסובייטיים. כך הפכתי בינואר 1945 לאדם חופשי. כעבור כמה ימי הליכה ברגל חזרתי לעיר מולדתי קרקוב, ורק אז נודע לי גודל האסון שפקד אותי: כל משפחתי, גם מצד אבא וגם מצד אימא, נעלמה-נרצחה. ל א ח ר כ מ ה נ י ס י ו נ ו ת כ ו ש ל י ם ל ה ש ת ק ם ו ב ג ל ל האנטישמיות ששררה אז בפולין, התחברתי אל התנועה הציונית ובעזרתה הגעתי, דרך רומניה, הונגריה ואוסטריה לאיטליה, אל המחנות לעקורים היהודים אשר המתינו לתורם לעלייה לארץ ישראל.

3 נוביני קרקובסקיה בטאוןארגון יוצאיקרקובבישראל עמוד 3 מחנה פוסטקוב (המשך ( במחנה שמעתי על תכנית להקמת קיבוץ דייגים בארץ ישראל, ושלמתנדבים לפרוייקט זה תינתן אפשרות ללמוד מקצוע של ספן או מכונאי ימי, והלימודים יקוימו בבית ספר מקצועי איטלקי. התנדבתי, והייתי בין הראשונים שהגיעו לעיר פאנו שעל שפת הים האדריאטי. היינו 60 עד 80 בנים ובנות, רובם יוצאי פולין. התארגנו כמו בכל מחנות העקורים היהודים הנתמכים על ידי אונר"א, אך בגלל חוסר מקום ראוי יותר, גרנו בשוק הדגים העירוני בחדרים קטנים אשר שימשו קודם לכן למחסנים של סוחרי הדגים. ארגנו במקום מטבח, חדר אוכל ומקלחות נפרדות לבנים ובנות. בחדרים היה מקום, פרט למיטה, גם לארגז קטן לאחסון בגדים ולהכנת השיעורים. למדנו בבית הספר המקצועי ובנינו כלי שיט גדול. כעבור שנה וחצי קורס תלת שנתי לספן על אניות קטנות (עד 500 טון ( ועברתי בהצלחה בחינות ממשלתיות. יצאתי מאיטליה בקבוצה הראשונה של מסיימי הלימודים, להכין את הקרקע לקיבוץ שלנו בארץ. עלינו בעלייה ב', האנייה נתפסה על ידי האנגלים והוגליתי למחנה בקפריסין. הגעתי לארץ בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. הודות להשכלתי המקצועית גויסתי מיד לחיל הים, לשרת על סיפון אנייה. עם בואנו ארצה החלטנו אני ושרה, חברה שלי שהייתה אתי באיטליה ובקפריסין, להתחיל חיים חדשים. כעבור מספר חודשים התחתנו והקמנו משפחה חדשה. יש לנו היום שני בנים וחמישה נכדים. לפני מספר שנים פניתי אל השלטונות הפולניים המקומיים בבקשה להקים אנדרטה לנרצחים במחנה פוסטקוב, על ההר שכונה בשם "הר המוות", שבו נרצחו למעלה מ- 7,000 יהודים ומספר דומה של פולנים ורוסים. זמן לא רב לאחר מכן הוזמנו למקום לטקס חנוכת האנדרטה על סלע גדול הונח לוח עם כתובת בשלוש שפות לזכר הנרצחים, ולידו מנורה, בת שבעה קנים. אשר לאור ב נפתחהבפוסטקובתערוכהבשם תולדות מחנההעבודהפוסטקובומחנההוואפן אס.אס. טרופנובונגשפלאץ-היידלאגר, כחלק מפרוייקטהזכרון. בתערוכהמוצגיםתולדותיוודרךהתנהלותושלמחנה הכפייהבפוסטקובומחנההאס.אס. הסמוך, דרך עיניהםשלתושביאזורדביצקי, והיאכוללת מודלים ושחזוריםשל מבניםהקשוריםבשנימחנותאלה. שמעון שפריצר ומשפחתו בישראל בעלון האחרון, מס' 81, התפרסם שמו של שמעון שפריצר, שהיה חבר ב"המזרחי". יוחנן בן יעקב מספר על המשפחה: שמעון שפירצר, היה יהודי אמיד, ניהל חנות גדולה לממכר נעליים בקרקוב, ונהג לצאת לווינה לרכוש סחורה. הזוג עם שבעת ילדיו התגוררו ברחוב דיטלה 11 בקז'ימייז', שמעון היה איש "המזרחי", והיה בצוות היוזמים והדוחפים לייסוד ביה"ס "תחכמוני" בעיר, במבנה שנבנה במיוחד לכך, ברחוב מיודובה 24 (עומד עד היום), מול בית הכנסת קופה, בו הייתה פעילות ענפה של המזרחי אחרי המלחמה. בתקופה מסוימת, כך סיפר הבן יוסף, פעל קן "השומר הדתי" בצריף קטן בחצר ביתם בדיטלה 11. למרות היותו איש "המזרחי", הסתייג שמעון מעליית ילדיו לארץ, כדרך שהסתייגו מכך הרבה הורים של חברי תנועת "השומר הדתי". למרות זאת, עלו לישראל ברכה, הבת הבכורה, ויוסף. הבת חנקה הייתה חברה בתנועת "עקיבא", שותפה להנהגת התנועה, וחברה בצמרת המחתרת היהודית "החלוץ הלוחם" בקרקוב. גם הבת רחל (לוצ'קה) היתה חברה ב"החלוץ הלוחם" והשתתפה בפעולות המחתרת בקרקוב במלחמה. הבן יוסף, היה מהפעילים בתנועת הנוער "השומר הדתי" (גם תופעה זו של אחים המצטרפים לתנועות נוער שונות, מוכרת לנו מעוד משפחות יהודיות באותם ימים בפו לין ). יוסף היה "סוכ ן" של העי תו ן ה תנו עת י "נתיבה" (עיתון תנועת תורה-ועבודה), ופעל להפצתו בין חברי השומר הדתי בפולין. יוסף עלה ארצה במסגרת התנועה, והצטרף ל"קבוצת אברהם" של הפועל המזרחי ששכנה סמוך לכפר פינס. משם עלה עם חבריו (ביניהם גם אבי ודודי הי"ד) לכפר עציון, בניסן תש"ג, במלחמת העצמאות, תש"ח- 1948, היה יוסף נציג גוש עציון ליד המטה בירושלים, וכך נותר בחיים, בעת שרוב חבריו נהרגו בקרב כפר עציון. בטרם יצא יוסף מגוש עציון לירושלים, ב- 1948, קבע אתו מפקד גוש עציון באותה עת, דני מס הי"ד, כי שמו בקשר הצבאי יהיה "פורת" (על פי הפסוק "בן פורת יוסף"), ולימים אימץ יוסף את השם "פורת" כשם משפחתו. לאחר נפילת כפר עציון, יוסף שב עם משפחתו לכפר פינס. בנו הבכור, חנן, היה חבר כנסת, ממייסדי "גוש אמונים" ואיש רב פעלים. לפני שנתיים נפטר חנן ז"ל, ביום פטירת אביו יוסף, ו' בתשרי. (תודה ליעל אריאל-פורת שמסרה לי חלק מהמידע המשפחתי.)

4 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל הקוסמוס של ילד יהודי חוויה שחווית י בימי ילדות י נחרטה עמוק בזכרוני ועומדת עד היום לפני עיני ממש, כולל המקום והמשתתפים. בני המשפחה התיישבו לסעודת פורים באווירה חגיגית. אבא בראש השולחן, אני לידו, אמי ואחותי לצידי השולחן הנותרים. לקראת פ ו ר י ם ק נ י ת י ל ע צ מ י ב פ ר ו ט ו ת ש ח ס כ ת י א ק ד ח צ ע צ ו ע ו ב ת ו ך הסעודה הוצאתיו במפתיע מכיסי בתנועה מאיימת ו כיוונתי אותו לאחותי. אבא החוויר, שתק וכעבור רגע הוכיח אותי ביידיש : "איך וויל נישט זעהן דא ע שיו 'ס כלי" אין אני רוצה לראות כאן את כליו של עשיו. האווירה נעכרה כליל. שהאקדח יכול לשמש גם להגנה, רעיון כזה כלל לא עלה על הדעת. אקדח משמש לרצח ושפיכות דמים, ולא יוחזק בידי יהודי ולא יימצא בביתו. החגיגיות נגוזה, נשארתי נזוף. פ ע ם י ח י ד ה ב י ל ד ו ת י נ כ ח ת י במחזה יוצא מן הכלל ולא שכיח ברחוב היהודי. בדרך חזרה מבית- הספר נכנסתי לחנות הורי ברחוב יוזפה. פתאום, כמו זרם חשמלי עבר ברחוב, שהיה עורק חשוב בשכונה. אנשים נצמדו לקירות הבתים, מן החניות הוציאו הסוחרים ראשיהם בסקרנות, לראות מה קורה, והנה, באמצע הרחוב רץ יהודי ובידו סכין שלופ ה. התברר שזה אחד משני האחים גלאזמאן, זוג ידוע ותופעה ייחודית, לא נרתעים מאיש ואף לא מגוי אל ם. מעשי אלימות בשכונה, אם היו, הרי רק בין גויים, בשער מפע ל ה צדק ה ה נוצ רי "המטב ח ה ז ו ל ", מ ט ע ם ה כ נ ס י ה ה מ צ ו י מסחרבככרהחדשה Nowy) (Plac נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה ברחובנו. מכות וסכינאות היו שם למעשה יום-יום וגם בפתח בית שבקירבתו- המרזח של האדון האס. ויי לבן-איכרים וגם החסון והמגודל ש נ ק ל ע ל ת ו כ ו ו ל א פ ד ה ע צ מ ו מסיקריקי המקום. הרחו ב הנסער בגלל הסכינאי היהודי נרגע, אך למחרתו נתגעש מחדש, הפעם מסיבה שונה לגמרי. נהר-אדם של יהודים לובשי שחורים מילא את רחוב יוזפה. ראשו כבר התקרב לבית-הכנסת הישן. "די אלטע שול" וסופו עדיין לא נגמר ב מ פ ג ש ה ר ח ו ב ו ת י ו ז פ ה - קראקובסקה. יהודים נוהרים ללוות מיטתו של תלמיד-חכם נודע שנפטר, הנישאת על כפיים. על מכסה הארון ספר פתוח, חיבורו התורני של הנפטר, קשור בחבלים למיטה, כאילו להעיד לש מי ם ממ ע ל: " עמ ל תי ב תו ר ה ונלחמתי את מלחמתה". לא אותות הצטיינות על מעשי גבורה, הנישאים על כר קטיפה לפני מיטת מתיהם, של שכנינו הפולנים, כי אם ספר. יהודים אוהבי תורה הם ומכבדי תלמידי- חכמים. אלה גיבוריהם. לגבי, החיים נעו במסלול טבעי ובקצב רוגע. הזמן התחלת שנות השלושים של המאה. את המחברות קונים בחנותו של אדון וואנדער ברחוב וולניצה, ממתק אצל הגברת הולענדער, ספרי לימוד לבית-הספר בחנות הספרים של אדון פאוסט וספר משומש הרי באחד האנטיקווריאטים שמחוץ לשכונת היהודים, ברחוב שפיטלנה, סידור תפילה אצל מר ג ע מ י י נ ע ר ו ל ח מ נ י ו ת ב מ א פ י י ת אוענשטיין. שם גם נקנו מדי שנה עמוד 4 מצות לפסח שהובאו הביתה עטופות בסדין נקי ונשמרות בסל נצרים, איזו חגיגה! עוגות קר ם קונים אצל לייבוביץ, גלידה אצל הוידא, כרוב כבוש מתובל בתפוחים אצל קליינצולער, פירות ט"ו בשבט וצימוקים לעשיית יין בחנות וולדי נגער, אווז לשבת אצל הגברת שמייסער וכלי עבודה ומשחת נעליים אצל ה"האלבער חסיד" (כינוי ל"חסיד לחצאין"). מכנסיים או חליפה נותנים לתפור אצל החייט חו ל ה ה א ס ט מ ה ב ר ח ו ב ד י י ב ו ר והמדידה בהשגחת אמא, כמובן, בליווי תזכורת שאין להימנע ממנה ושחוזרים עליה, שהילד גדל וחליפה אין תופרים לשנה אחת. ובעצם למה אין אני מזכיר גם את כל האחרים שבמרובע גוש הבניינים בהם נמצאו חנותנו ודירתנו? את מר שיינהערץ הקצב ירא-השמים והישר שאמא סמכה עליו בעיניים עצומות, את מר לאנגער בעל חנות פירות מזר חי ם שג ם ני תן ל לו ות מ מנ ו "גמילות-חסד" בעת דחק, את בעלי המסעדה האחים הירש, שבערבי חורף קרים, בחזור אבא מנסיעותיו היה לוקח את כולנו לסעודת מעיים טריים וחמים ואדון הירש מתרוצץ סביבנו ושואל בדאגה אם האוכל טעים ואם רוצים תוספת, את האדון גרינוואלד שבחנותו אתה משתכר מריחות הבשמים והפירות המיובשים מן המזרח, והרי כולם נעלמו ונכחדו בסערה שהעיר על העולם השיקוץ המשומם. יום גדול במסעדה של האחים הירש היה ל"ג בעומר. מכל קצווי גאליציה ואף מחלקי פולין האחרים נהרו יהודים בהמוניהם לקראקוב לפקוד את קברו של הרמ"א, הרב משה איסרליס, מחבר "המפה" על ה"שולחן ערוך "ביום השנה לפטירתו. ה ר ח ו ב ו ת מ מ ש ה ש ח י ר ו מ ן הקאפוטות והכובעים השחורים. גם אני נתלוויתי לסבא שמואל, יחד עם העניוּ בן דודי, בן אחות אמי הצעירה איטושה, לפקוד את הקבר. המונים צבאו לידו ואי אפשר היה להידחק אליו. נעמדנו ליד קברם של הרוגי קידוש-השם בני קרקוב הקבורים באותו בית-עלמין. במסעדת האחים הירש חסרו מקומות וידיים עובדות לספק את הדרישה לארוחה חמה. מעמד מעין זה היה מתרחש ביום ראשון של חג ראש-השנה. לאורך נהר הוויסלה מן גשר הברזל ועד גשר "דעמבניקי". (המשך בעמוד הבא)

5 עמוד 5 נוביני קרקובסקיה בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל הקוסמוס של ילד יהודי )המשך( משני עברי הנהר, צבאוּ המוני יהודים, סידורי - תפיל ה בידיהם, לבושי שחורים ומתנועעים בתפילה. הקהל לא פסק לנהור מכל העברים אל גדות הנהר. עגמומיות של סוף הסתיו עמדה באוויר. מה רבים היהודים בקראקוב! אין להסיק מכך שרוב יהודי העיר נמנו עם הא ו ר ת ו ד ו ק ס י ה, א ך ר ו ב ם ה י ו קשורים למסורת במידה גדולה או פחותה. רבים נמנו על מיגוון של המפלגות הציוניות החילוניות, חלק ני כ ר על ה " בונ ד " וא ף על חו גים מתבוללים מובהקים. במשפחתנו, אחיו הבחור של אבי, גדליה, שהתגורר בעיר טארנוב, היה חילו ני, מו שפע מ הס ופ ר ה צ יונ י המשכיל בראנדשטעטער, בן אותה העיר, היה משמיע באוזני בדיחות עוקצניות בנושאי דת עוד בהיותי נער צעיר. אחות אבי חייצ ' ה, הצעירה במשפ חה, הית ה נשואה לג רשום ו ו י י נ ב ע ר ג ע ר, ש ב ב י ת - ח ר ו ש ת לכפתורים שלהם היו עובדים בשבת. במשפחת אמי לא היו חריגות כאלה במסורת. בספר "מזון רוחני" שחיברו מורי לתלמוד ולתולדות ישראל בכיתות הגבוהות, הרב משולם קליגער הי" ד, שימש גם כרב בית - הכנסת "ציפרעס" בקראקוב, שרוב מתפלליו יהודים אמ י ד י ם, כ ל ו ל ו ת ד ר ש ו ת ר ב ו ת המתריעות על חילול שבת הנגרם על ידי פתיחת חנויות השייכות ליהודים בשבת. בקירבת בית - ספרנו, שכן בית - כנסת מתקדם ה " טעמפעל ", היחיד בין עשרות בתי - כנסת ובתי - מדרשות בעיר. בדרכי לבית - הספר הייתי פוגש במקום הזה את חברי לכיתה שזרמו מכל העברים ללימודים. היינו נעמדים ליד חלונות ה " טעמפעל " ומודדים עצמנו ביחס לגובה אדני חלונותיו. במדידות החוזרות, כנראה משום שגבהה קומתו במקצת, היינו מחליטים שאכן ה" טעמפעל" שוקע, הד למשאלות - לב שקלטנו מסביבתנו שלא השלימה עם קיומו. נושא ארץ - ישראל חדר להכרתי בגיל צעיר מאוד. ארץ - ישראל כפי שהצטיירה מסיפורי התורה בצורתה האידיאלית ", ארץ זבת חלב ודבש " ו" תמיד עיני ד' אלקיך בה" ושאליה יחזיר אותנו במהרה המשיח. בצורה קונקרטית יותר, בכיתות הראשונות של בית - הספר, שלמען גאולתה היינו קוני ם בפ רוטו תינ ו בו לי ה ק ר ן קיימת וממלאים בהם משבצות בחוברת שסופקה לנו. משמילאתי את כל החוברת בבולים קיבלתי בתמורתה, כאות הוקרה, פרח מיובש ש ג דל בא ר ץ, ס י גל י ת ממ ו ס ג ר ת במיסגרת קארטון. מסר אותה לידי בחגי גיות מר ברוך לערע ר, עוב ד ה " קרן קיימת ", אבי חבר - ילדות נחום, והיתה תלויה מעל מיטתי במשך שנים. בבית - הספר ביקרו גם אורחים מארץ ישראל. התרגשות גדולה מאוד עורר ביקורו של המשורר חיים נחמן ביאליק וכעבור זמן של המשורר נתן ביסטרצקי. בגיל צעיר כבר התחיל חיזור מדריכי תנועות הנוער אחרינו, ש צ ב או ע ל פת חו ש ל בי ת - ה ספ ר והשתדלו למשוך לתנועתם אף ילדים צעירים כמוני. מתוך : בהמיר ארץ במוט הרים מאת אליעזר צוריאל 1999, תמונות מחזור של הגימנסיה העברית תמונת מחזור שנת 1936 או 1937 של תלמידי הגימנסיה העברית, ילידי 1921 שהתקבלה משמעון פכנר ),(Pechner שכינויו היה מוסיק ).(Musiek שמעון ניצל על ידי אוסקר שינדלר והוא המתגורר בוורשה. משמאל לימין : המורים יושבים בשורה ראשונה,? : בן ציון כץ )מורה ללטינית(, בראון )המחנך(, יוליוש פלדהורן )פולנית(, שרר )המנהל(, רפפורט )דת( רדר )התעמלות(, ולדמן )כימיה( שורה שניה : שלנג,?,?, אולק שפיירל, לולק לנדאו, סלומון )שלמה( לזר,?,?, דזיונק ליבר,?, ניונק הלפר שורה שלישית :, גרינברג, טייטלבאום, ויינזלבורג, אדלר, בירנהק, שמעון פכנר, דולק וולפמן, גוסטק פרייס, יעקב נטל,?, שצ'סליבר, זיגה מייר מרילה גוברניק ופרופ אורי שמואלי זיהו רבים מהמצולמים בתמונת המחזור משנת.1936 ואלה הם : המורים )עם כיוון השעון( : רפפורט )עברית ותנ ך(, ד ר פרידלנדר )גרמנית(, רדר )חינוך גופני(, גב פרלברג )חנוך גופני(, ד ר מילשטיין )הסטוריה ואזרחות(, משה טפט )מתמטיקה(, ד ר ברש )לטינית(, משה שמולביץ )עברית(. במרכז : ד ר שרר )מנהל(. בין התלמידים יושב מחנך הכיתה ד ר יוליוש פלדהורן )ספרות ופולנית(. תלמידים : שורה עליונה מימין לשמאל : רומק קלינג?, כתרי שמולביץ, מיכאל פלדבלום, יוזף קורנבלום,?, פולדק רוסטהל, רומק קלאוזנר, סמק ורשבסקי. שורה שניה : פלה פרל )נישאה פכנר(; שורה תחתונה : שלישי משמאל לשק וולף, לשמאלו יוסף זינגר וצבי נתן. תודה רבה.

6 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה תנועת ההתנגדות בקרקוב בתקופת הכיבוש הנאצי מאתפרופ ישראלגוטמן, ולזכרו מתוךחוותדעת השופטיםעלעבודת דוקטורשליעלפלד (מרגולין) שהתפרסמהבכרךי"טשל "משואה" קובץ שנתילתודעתהשואהוהגבורה, אפריל 1991 עמ' העבודה של הגב' פלד עוסקת בתנועת ההתנגדות היהודית בקרקוב בתקופת הכיבוש הנאצי על רקע חייה וח ו ר ב נ ה ש ל ה קה י ל ה הי ה ו ד י ת בעיר...בחלק ניכר מחיבורה של הגב' פלד מתוארים חיי יומיום של יהודי קרקוב והפעילות של היודנראט וה מ וס ד ות היהוד י ים במ צ יא ו ת הכיבוש והגטו. מצבה וגלגוליה של קהילת קרקוב בזמן המלחמה הושפעו לא במעט מהעובדה שקרקוב שימשה מקום מושב של שלטונות הכיבוש הגרמניים המרכזיים בגנרל גוברנמן, וחלו ת כ ו פ ו ת ש י נ ו י י ם ב ה ר כ ב ה ש ל האוכלוסיה היהודית בעיר. כמו כן הוחלפ ו פעמ ים אח דות ה אנשי ם שהוצבו בראש הציבור במקום, וחוסר יציבות הוא מסימני ההיכר היסודיים של הקהילה בתקופה הנדונה... הנושא העיקרי של העבודה היא תנועת ההתנגדות היהודית על פלגיה, פעילותה ומבצעיה...בנוגע לתנועת ההתנגדות בקרקוב קיימות שאלות ותמיהות רבות, שלא הובהרו עד כה. הארגון בקרקוב עמד בקשר הדוק ורצוף עם מרכז המחתרת והארגון היהודי הלוחם בוורשה, אך לא ברור לנו אם האר ג ו ן ה י הו ד י ה ל ו ח ם בקרקוב הוקם ביוזמתם העצמית של אנשי המקום, או יש לראות בו שלוחה של ההתארגנות המרכזית בוורשה. בק רקוב התאר גנ ו ו פע לו ש נ י ארגונים. ארגון המכונה "החלוץ הלוחם" שאת גרעינו המרכזי היוו אנשי תנועת "עקיבא", תנועת נוער בעלת צביון ייחודי, שהיתה בעלת משקל ניכר בקרקוב שלפני המלחמה; ה ה ת א ר ג נ ו ת ה ש נ י ה, ה מ כ ו נ ה " א י ס ק ר ה " ) נ י צ ו ץ ב פ ו ל נ י ת (, ש ב מ ר כ ז ה פ ע ל ו ח ב ר י " ה ש ו מ ר ה צ ע י ר ". י ד ו ע ל נ ו כ י ב ש ל ב י ם האחרונים לקיומם התא חדו שני הארגונים לקראת ביצוען של פעולות נקם נגד הגרמנים. מעסיקה אותנו השאלה מתי ומדוע נוצרו שני ארגונים נפרדים והאם המבדיל ביניהם היה רק המישור הרעיוני-ארגוני או גם חילוקי דעות באשר לשיטות והמימדים של פעולת ההתנגדות. הארגונים בקרקוב אימצו להם דרך פע ולה של א היתה מקובל ת בגיטאות אחרים. בקרקוב לא הכינו ה ת ק ו מ מ ו ת ב ש ט ח ה ג י ט ו, ו ל א התבצרו ביחידות פרטיזניות ביערות. עם זאת, נעשו נסיונות של יציאה ליערות, שנסתיימו בכשלון צורב. לעומת זאת פנו אנשי קרקו ב מוסדות וארגונים שפעלו בקרקוב לפני המלחמה עמוד 6 לביצוע פעולות נקם בשטח העיר מחוץ לגיטו. המניעים לקו פעולה ייחודי זה, כ מ ו ג ם ש א ר ה ב ע י ו ת ה כ ר ו כ ו ת בארגונים בפעולות שבוצעו, זכו ל ה א ר ה ר ב צ ד ד י ת ו ד י ו ן י ס ו ד י בעבודתה של יעל פלד. בתחום המודיעיני ובמישור של השגת ציוד קיימו אנשי הארגונים בקרקוב מגעים קרובים עם המחתרת ה פ ו ל נ י ת. א ח ר י ה מ ל ח מ ה נ ע ש ו נ ס י ו נ ו ת ל ט ש ט ש א ת ה ע ו ב ד ה שההתקפות נגד הגרמנים, שנתלווה ל ה ם ה ד ח ז ק, ו ש ג ר מ ו ל ג ל ש ל מ א ס ר י ם ו א ב י ד ו ת ש ל ח ב ר י הארגונים, הם מעשה יהודים, ופעולות אלה יוחסו למחתרת הפולנית. אחדים מראשי המחתרת והלחימה בקרקוב הם, על אף גילם הצעיר, דמויות בע לות עולם נפשי עשי ר ובגרות ציבורית מרשימה. במחתרת של אנשי קרקוב הוצא עתון, המשקף את המחשבות והמעשים של אנשים אלה. אחת מהלוחמות הבולטות כתבה יומן בבית הכלא, שנשתמר כמעט בשלמותו ויצא לאור בארץ בשם "יומנה של יוסטינה". נ ו ת ר ה ב ח י י ם ק ב ו צ ה מ ב י ן הפעילים והלוחמים מהארגונים בקרקוב, ועל יסוד תיעוד מגוון יהודי, פולני וגרמני, וכן העדויות של הניצולים, שוחזרה פרשת חייהם ומאבקם של חברי השורה והמפקדים, שרובם ככולם נפלו והומתו לאורך הדרך. באתר שטעטעל בכתובת מתפרסמת רשימה של למעלה מ- 90 ארגונים ומוסדות רשומים שפעלו בקרקוב ערב מלחמת העולם השניה. על רוב הארגונים יש רק מעט מאד מידע, ונודה למי שיכול להרחיב עליהם. חדרי קריאה: חדר קריאה יהודי לאינטליגנציה העובדת על שם ד"ר מקס רוזנפלד (Czytelnia Towarzystwa Żydowskiej Inteligencji (Pracującej im. dr Maksa Rosenfelda, רחוב דיטלה,59 יו"ר יואכים ארנולד. חדר קריאה של האיחוד Jedność),(Czytelnia Ludowa רחוב ז'ילונה 3, יו"ר יוסף מאיר. חדר קריאה פולני לישראלים Izraelitów) (Stowarzyszenie Czytelni Polskiej dla ככל הנראה ארגון של הפרוגרסיבים. ארגוני סיוע לאלמנות ויתומים: איגוד מקצועי יהודי של נכים אלמנות ויתומים של המלחמה ) Inwalidów Zjednoczenie Związków Żydowskich,(Wdów i Sierot Wojennych RP רחוב סקבינסקה,2 יו"ר יעקב בוכנר. אגודת מערב-מאופולסקה לטיפול ביתומים יהודים ) Sierotami Zachodniomałopolski Związek Opieki nad (Żydowskimi רחוב ז'ילונה 3, יו"ר יאן לנדאו. אגודת נשים ישראליות לחינוך יתומים עניים Sierot) (Stowarzyszenie Pań Izraelickich dla Wychowania Ubogich ככל הנראה ארגון אורתודוכסי. נושאי משא - האגודה לתמיכה ביתומים, אלמנות, ובמקרה של חוסר יכולת לעבודה בשל גיל מבוגר ) Massu Nosei,(Stowarzyszenie ku wsparciu sierot, wdów oraz na wypadek niezdolności do pracy z powodu starości רחוב (המשך בגליון הבא) מיודובה 2, יו"ר אברהם ליבסקינד.

7 נוביני קרקובסקיה בטאוןארגון יוצאיקרקובבישראל עמוד 7 סיני פעמפער וצאצאיו ס י פ ו ר א י ש י ה ק ש ו ר ל ב י ת הק בר ו ת היהוד י " ה חד ש" בר ח ' מיודובה, שם קבור סבי, סיני פמפר ז " ל, ע ל ש מ ו א נ י ק ר ו י ס ט פ ן ) כשנולדתי בנובי טארג בשנת 1943 על ניירות אריים אי אפשר היה, מסיבות מובנות, לקרוא לי בשם יהודי סיני וכך ניתן לי השם סטפן, כתחליף לסיני). עזבנו את פולין, ורוצלב, בשנת 1957 ולא הזדמן לי אף פעם לפקוד את קברו של סבא סיני בקרקוב. רק תמונה מהמצבה שעל קברו היתה בידי. 31 שנים לאחר עזיבתי את פולין, ב -1988, יצאתי לפגישות עסקי ם בגד יני ה ע ם הנה לת קו הספ נו ת הלאומי של פולין Polskie Linie.Oceaniczne תכננתי לבקר בסוף השבוע בקרקוב, לראות את הבית שבו גר אבי לפני המלחמה, ברח לוביץ' 19, ולפקוד את קברו של סבי סינ י. לבי קור הצטרפ ו א לי חב ר לעבודה ורעייתו. הגענו לקרקוב ושכרנו נהג מונית שיקח אותנו לבית ברחוב לוביץ, משם לאושוויץ וחזרה אל בית הקברות במיודובה. ההפתעה שציפתה לנו לא היתה בתוכנית כלל ועיקר. הגענו לבית ברחוב לוביץ' וביקשתי שיצלמוני על רקע הבית. סיכמנו על פוזות הצילום, מיקדתי את המצלמה בחלונות של הבית הנמצא בפינת רחוב לוביץ, כשלפתע הופיע נציג המשטרה, ושאל בהתרסה לפשר מעשיי. הסברתי לו כי משפחת אבי גרה בבנין זה עד לפרוץ המלחמה. ובתשובה עדכן אותי כי זהו מקום מושבה של המפקדה הראשית של משטרת קרקוב. מיד הבנתי כי אני בבעיה. פולין קומוניסטית. מה עושים??!! התנצלתי על הטעות המצערת, שנבעה מאי- ידיעה, והצעתי לשוטר שאמסור לידיו את הפילים ואפילו את המצלמה. "לא", ענה השוטר להפצרותיי, והודיע לי כי הם, כלומר מהמפקדה הראשית של משטרת קרקוב, מבקשים לדבר איתי. נו, הרי זה ברוך אמיתי, ואיך זה שנהג המונית לא הזהיר אותי שלוביץ' 19 הוא מושב המפקדה של משטרת קרקוב??? בלית ברירה נכנסנו לבנין המשטרה, הושיבו אותנו בחדר ההמתנה, ושמעתי שהשוטר מדווח ל מ מ ו נ ה ע ל י ו ע ל " ה ד ג ה ש מ ן ", המרגל, שהעלה בחכתו. אני שומע שהממונה משיב כי אלה, כשכוונתו אלינו, אינם מרגלים מערביים, אלא סתם תיירים מטומטמים. השוטר יצא חזרה אלי ומבקש שאחזור על דברי : מי אני ומה מעשיי כאן בכתובת הזאת. אני מסביר את הנסיבות, ולבקשתו מוסר לו את דרכוני. הוא שב אל הממונה עליו, ואחרי מספר רגעים חוזר ומודיע כי עוד מעט יבוא אדם שידבר איתנו. כעבור 10 דקות נלקחנו למרתף הבנין שם התמקם לו החוקר, שדיבר אתנו בשפתו הפולנית, והדפיס בשתי אצבעותיו את אשר יש לי לומר על פשר הביקור בפולין, בקרקוב, הצילום וכו'. א חרי כ- 0 4 ד קות הת חלת י להתעצבן ודרשתי לדבר עם שגריר ישראל בוורשה הרי כבר השבתי מספר פעמים על השאלות ואין טעם שאחזור שוב ושוב על אותו סיפור. "יש לכם פה שגרירות?" התפלא החוקר "ו מה יש לך לד בר עם הש ג רי ר? העלבתי אותך או התנהגתי שלא כראוי?" הטיח החוקר. "לא, הכל בסדר, אין לנו טענות, אך שחרר אותנו כבר" בקשתי "אנו בדרך לביקור באושויץ ובבית הקברות במיודובה, והנהג מחכה לנו בחוץ". הלחץ עזר, נתבקשתי לחתום על הודאתי, עשיתי זאת בחוסר רצון אבל אצה לנו הדרך. שוחררנו ונסענו לאושוויץ. לא ניסיתי אפילו להתלונן על הנהג, שכן הבנתי שהאיש עובד עם המשטרה, ובודאי זכה למילות הערכה על מעשה הגבורה שעשה כשהביא שלשה מרגלים לתחנת המשטרה. לאחר ביקור באושוויץ ובבירקנאו חזרנו לקרקוב, כשפניי מועדות אל בית הקברות, ובידי רק תמונה של המצבה, ובעוד כחצי שעה יוצאת הרכבת חזרה לוורשה. נכנסתי לבית הקברות. צמחיה עבותה ואבק רב המכסה את המצבות מקבלים את פני. איך אני אמצא את קברו של סבא סיני? אין שום סיכוי!!! אני מתקדם בשביל השמאלי, ויודע כי לפני משימה בלתי אפשרית. אני מסתכל על השעון כבר עברו 10 דקות וכ לו ם. מ ה ע לי ל עש ו ת? השב י ל ממשיך ישר אבל יש בו פנייה ימינה. החלטתי לפנות ימינה, ותוך כדי מסע ההתקדמות הסתכלתי ימינה ושמאלה בנסיון לקרוא פרטים על המצבות שעל פניהן אני חולף. התקדמתי ולפתע נדמה היה לי שאני רואה דבר מה חשוב: האותיות ס,י,נ,י. שבתי לאחור ומימיני אני רואה את השם סיני פעמפער. ניגשתי אל המצבה ומה רבה הייתה התרגשותי, דמעות נגרו מעיניי וגופי רעד כולו מהתרגשות. בעזרת ממחטות נייר הורדתי מהמצב ה שכבות של אבק, ונעמדתי לקרוא את הכתוב על המצבה. עמדתי מול היסטוריה כתובה של משפחת אבי, שכן באותו קבר, לפני סבא סיני - כך נכתב על המצבה - מצבתם של סיני ושמואל פעמפער פ.נ איש צעיר ישר ותמים מזג טוב נדיב לב פעל ועשה רב חסד וצדקה רחום ומוקיר צדיקים ירא ותמים הוי כי הלך בנעורים יקונון מרה אישה וילדיה גם אחיו וכל מכיריו ומיודעין מו'ה סיני פעמפר בן מוה אלטר גבריאל ני נפטר יג ניסן תרץ לפק ותחתיו נקבר זקנו איש ירא תם וישר פועל צדקות מוה שמואל פעמפער בן מוה יא מיכלז יג בכסליו תרמלק תנצבה נקבר זקנו מו"ר שמואל פעמפער ושם אביו המופיע על המצבה היה מיכל יחיאל (שמה של בתי הוא מיכל, והשם ניתן לה כי אהבנו אותו ובלי לדעת כלל מה היה שמו של סבא רבא של סבא רבה שלי). אני דור שישי לאבותי בני קרקוב ששמותיהם מ ו פ ע י ם ע ל ה מ צ ב ה, נ י צ ב מ ו ל הה יס טו רי ה של מ שפ חת י, א חו ז התרגשות, ממלמל את מילות קדיש לעילוי נשמתם של אבות אבותי ושל בני משפחת אבי אשר נספו, נרצחו, ומתו מות השפלה ועינויים בשואת העם היהודי השם יקום את דמם. זהו סיפור ביקורי הראשון (לא האחרון) בבית העלמין במיודובה. הגעתי בזמן לרכבת לוורשה, ולא הופתעתי כלל לראות על הרציף את השוטר שאסף אותי למרתפי הבנין בו התגורר פעם אבי, כשחייו הצעירים זורמים להם באופן נורמלי כמו חייו של כל יהודי צעיר בקרקוב לפני השואה. השוטר בא לוודא שאנו באמת עוזבים את קרקוב. עמי (סטפן) פמפר

8 בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל עמוד 8 נוביני קרקובסקיה כותבים, קוראים כמיהה. שוב שני השירים נכתבו על ידי מרצל מושינסקי הי"ד בזמן המלחמה, בסיביר. מרצל, יליד קרקוב 1924, גר עם משפחתו בקומה השניה של בנין ברחוב אמילי פלטר; בקומה הראשונה שכן המפעל המשפחתי לסוללות, בו עבדו 50 עובדים. מרילה זינגר, אחותו של מרצל, המתגוררת בפלורידה, מסרה את שיריו ומספרת כי אחיה למד בגימנסיה העברית והיה תלמיד מצטיין. כשהחלה המלחמה ברחה המשפחה לסיביר, מרצל למד בפנימיה לתלמידים פולניים בסיביר, ואחר כך גוייס לצבא הסובייטי והיה סגן בחיל האוויר. בשנת 1944, בהיותו בן 20, נהרג. אבלים על מות חברנו ומשתתפים בצער המשפחה ירמיהו (יז י) קידר (וורצל) ז ל יליד קרקוב TĘSKNOTA Tak mi smutno, gdy pada deszcz, myślę o minionych dniach. I tęsknota mnie dopada, a przede mną mokry dach. Krople deszczu z nieba lecą, w ziemi rowek żłobią, lecz myśli się coś nie klecą i wiersze się bardzo nie robią... Ale myślę o Ojczyźnie, o Krainie mej dalekiej, Tu, na syberyjskiej haliźnie: Czy tam deszcz nie pada lepiej? משתתפים בצער המשפחה על פטירת הרעיה, האם והסבתא דינה (ג וניה) פשהצקיז ל לביתקונבלום ZNÓW Ach, jak pragnę być już w Polsce, zobaczyć jak Kraków lśni, gdzie niebo od gwiazd błyszczące, gdzie tyle słonecznych dni. Znów hejnał z wieży zabrzmi, Rozlegnie się Zygmunt stary, i nad Wodzem, który śni, znów pochylą się sztandary. A gdy Kraków, gród królewski, zobaczy nas znów, Ujrzy pochód nasz zwycięski, to nie znajdzie słów, aby wypowiedzieć radość na widok swoich ludzi, w których wielka litość, Zrzuci pęta wielki gród,... zakwitnie znów życie, Wie to cały polki lud, wie to znakomicie. Znów przyjadą wiejskie fury ze wsi prześlicznych I przyniosą całe góry produktów spożywczych. Znów roztrąbią samochody, ujrzymy się w tramwaju, znów zahuczą samoloty. Będzie miło jak w raju. Odbudujemy Kraków Miasto to wspaniałe, które mimo tylu oków przeszło wieki całe. בבנין ברחוב דיטלובסקה 36 שכן, בין היתר, המועדון של תנועת "יהודה- העתיד". חברי תנועת "יהודה" היו (תלמידי בית הספר הפולני למסחר באותה תקופה לא היה קיים בית ספר יהודי למסחר); חברי תנועת "העתיד" היו בוגרי בית הספר למסחר (בית הספר נמצא עד היום ברחוב סרשבסקיגו פינת רחוב קפוצינסקה. צבי גרינגרס בחצר הגדולה מאד של הבית בדיטלה, 36 שהיתה צמודה לחצרה של כנסיה צבאית, נהגנו לשחק בכדור. לעתים היה הכדור נזרק מעבר לגדר, אל שטחה של הכנסיה. הכומר (שלמיטב זכרוני גם דיבר יידיש) הורה להחזיר לנו תמיד את הכדורים שנפלו בחצרם, וכך היה. חנוך לברון לכתבה על תנועת עקיבא אני מבקש להוסיף כי היה לתנועה קיבוץ להכשרה, ובו עסקו החניכים בחקלאות ומשק חי. אחי, יצחק בלום הי ד, היה חניך ב קיבוץ והיה אחראי על הטיפול בסוסים. עם פרוץ המלחמה הלאים הצבא הפולני את הסוסים, ואחי נדד עם הצבא עד לוילנה, שם מצא את מותו בגיל 20. אברהם בלום אני מבקש לקבל מידע על אבי המנוח, משה (מריאן) וקשלק,Wakszlak יליד 1920 בקרקוב. לפני המלחמה התגורר ברחוב דלוגושה. 8 כל מי שיכול להוסיף מידע על המשפחה ועל משה מתבקש לכתוב אלי, בנו טוביה ארם-וקשלק tuvia.aram@gmx.de טוביה ארם-וקשלק מיד לאחר השואה קיבל או רכש שלמה פישלר ז"ל ספר קרבן מנחה, סידור תפילה מהודר, שהודפס בשנת תרפ"א חלקו בעברית וחלקו ביידיש. על כריכת העור חרוט השם שרה גינציג. הגוי שמימנו התקבל הספר טען כי איש לא שרד מהמהשפחה. במשך כל השנים היה הסידור בידי משפחתי, ועכשיו אנחנו רוצים למצוא את משפחתה של שרה גינציג כדי להחזיר להם את הספר. ככל הנראה היתה המשפחה מקרקוב או מבוכניה. כל מי שיכול לסייע במידע מתבקש לפנות חיה פישלר מרכז הארגוניםשלניצוליהשואהבישראל Center of Organizations of Holocaust Survivors in Israel המסגר 55 ת.ד תלאביב טל פקס merkaz1113@gmail.com